“כשראית את הפגנות התמיכה באח שלך, הופתעת?” שאלתי את מוחמד אבו הוואש, אחיו של העצור המנהלי הישאם אבו הוואש, יום אחרי שאחיו שבר את שביתת הרעב שלו, שנמשכה כמעט חמישה חודשים. “זה פעם ראשונה שדבר כזה קורה אצל הפלסטינים”, הוא ענה. אפשר להתווכח על הדיוק (הרי הפגנות בעד אסירים ביטחוניים הם עניין ישן ישן) אבל למרות הזווית האישית, אבו הוואש האח בהחלט הבין שמשהו אחר קורה פה.
אבו הוואש העצור המנהלי הוא לא הראשון שמתחיל בשביתת רעב בגלל מעצרו המנהלי, אני מנחשת בזהירות שהוא גם לא האחרון. זו פרטיקה מוכרת מאוד כדי להפעיל לחץ על ישראל וההיסטוריה אומרת שהיא עובדת. עד היום אף עצור מנהלי לא מת משביתת רעב, ובמקרים שהשביתה מתארכת מאוד היא מסתיימת בהגעה להבנות עם העציר – הוא יסיים את הצום, ישראל לא תאריך את מעצרו והוא ישוחרר עוד איקס זמן. זו אפילו לא הפעם הראשונה ששביתת רעב של עצור מנהלי גוררת איומים של מנהיג הג’יהאד האיסלאמי, זיאד נחאלה. לפני קצת יותר משנה היה זה מאהר אל-אחרס שכמעט ועורר פה ירי רקטי, אבל לבסוף גם הוא שבר את הצום ושוחרר אחרי 20 יום.
ולמרות כל זה, האח בכל זאת צדק, כי מה שהיה הוא לא מה שיהיה – כמו שאמרו מיטב פרשננו בשומר החומות. הם אולי דיברו על עצירת ה”טפטופים” הבלתי פוסקים מעזה, בפועל השינוי הכי משמעותי מאז אותו מבצע ארוך במאי הוא היכולת של גזרה אחת להדליק אחרת. חמאס הביו שאם אפשר לפתוח במבצע על שייח’ ג’ראח ועל שער שכם, אז גם אפשר בהחלט על עציר מנהלי מדורא שבאזור חברון.
גם הצד השני לא נעדר כאן. בעבר הרחוק היו יכולים להיות עשרות הרוגים על הגדר בעזה ובגדה היה שקט יחסי, היום בהפגנות למען שחרורו של הוואש קראו המפגינים: “אבו חמזה (דובר הזרוע הצבאית של הג’יהאד האיסלאמי) קיים את ההבטחה שלך (לירות על ישראל)!”. מאז המבצע האחרון בעזה, התמיכה בארגוני הטרור בעזה גדלה – לפחות במד הצעקות בהפגנות. הרשות נתפסת כבר שנים כמתפ”שית וחלשה, אבל באביב האחרון תושבי הגדה גילו שיש כתובת, יש מי שילחם על הכבוד שלהם.
אם מישהו היה צריך עוד איזה הוכחה למצב השברירי שבו נמצאת הרשות ושבו מתפתחת האהדה לעזה, היא חיכתה לו שלושה ימים אחרי שאבו הוואש שתה את התה הראשון שלו בבית החולים “אסף הרופא”. סרטון של מוחמד זביידי מוכה על ידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים של אבו מאזן עורר מהומה בג’נין. זביידי הוא הבן של, חלק מאצולת מחנה הפליטים ג’נין והירי הממושך לעבר המטה של המנגנונים שהוביל לשחררו של הבחור אחרי פחות מ-12 שעות הראה שהמנגנונים היא בתחתית שרשרת המזון והפופולריות של אנשי הגדה.
כל זה כמעט והתפוצץ אצל אבו הוואש. במין איזה אירוניה יפה – חלק ממי שהשתתף במאמצי הלחץ על ישראל לסגור איתו עסקה היה גם לשכת אבו מאזן וראש המודיעין הפלסטיני, מאג’ד פרג’. בכל זאת, צריך מישהו שהשב”כ מעריכים כדי לסגור עניין. אבל למרות שאבו הוואש כבר לא שובת רעב והעניין הזה מאחורינו, השיטה לא הולכת לשום מקום. חמאס רוצה להתקדם עם שיקום עזה אחרי המבצע ובאופן כללי לעשות טרור – התירוץ הבא, בין אם זה ירושלים או האסירים, הוא רק עניין של זמן.
