מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר נאם את נאומו אתמול על במה קטנה. היה שם סטנדר שתאם את תמונת הרקע, שני דגלי פלסטין ודגל חמאס אחד. זה היה הנאום הפומבי הראשון של סינוואר מזה כמעט שנה, והדגש הוא על הפומבי. באופן לא מפתיע מנהיג חמאס בעזה לא הכריז שם על שלום עם ישראל וגם לא על פתיחה במלחמה כוללת – המסר בעיקרו נשאר אותו מסר – הוא פשוט התעטף בהרבה מאוד טריקים של טלוויזיה.
לדוגמא – הדיבור האיטי. סינוואר הוא גם ככה אדם שמדבר בקצב סביר בנאומים, אבל הפעם הוא ממש האט את דבריו. נעצר בין משפטים, לקח נשימה בנאום הארוך גם כך (כמעט שעה). הבמה לא הייתה סתם כדי להגביה אותו מול קהל העיתונאים ואנשי חמאס שבא לצפות – היא הייתה אביזר במה באיום המרכזי שלו: לא נרשה שתמונות כאלו (של שוטרים בהר הבית) יחזרו על עצמם. אמר והצביע על התמונה שמאחוריו. בשביל לעשות מהלך כזה צריך לחשוב, להתאמן, לזכור מתי צריך להצביע אחורה. הנאום היה כתוב מהדף. לפחות בחלקו והערבית הייתה בהתאם – גבוהה ומליצית. ערבית היא גם ככה שפה עם פאתוס שאין בהכרח לעברית אבל הפעם סינוואר העלה למאתיים. כל אלו ועוד באו להגביר את הדרמה ואז להעלות אותה עוד קצת. להפוך את האיום נגד ישראל לכזה שייזכר.
נאום של מנהיג חמאס, לא בעזה
מבחינה פנים חמאסית – אם הייתי מנהיג חמאס והבוס של סינוואר איסמאעיל הנייה, הייתי קצת מודאגת אחרי אתמול. כי בנאום הזה של סינוואר היו שאיפות כלל חמאסיות, שלא לומר כלל פלסטיניות. הוא פתח בדברי שבח ארוכים ארוכים לכל הפלסטינים (בראייתו) – בתוך שטח מדינת ישראל, בפזורה, בגדה המערבית. ברך וברך את המחבלים בפיגועים האחרונים. וגם הקריאה שלו לפעולה הייתה מחוץ למנדט שלו כביכול, קרא לפלסטינים שמחוץ לאזורנו להמשיך וללחוץ על ישראל במישור הבינלאומי, קרא לערבים שבישראל לבצע פיגועים. רק בחלק קטן מדבריו התייחס לרצועת עזה, שעליה לכאורה הוא מופקד.
זה, כמו כל שאר הנאום, לא היה במקרה. סינוואר עצר כמה פעמים לנגב את הזיעה בנאום הזה, ונראה היה שפיזית הוא השקיע בו אנרגיה רבה. אולי לשאיפות הגדולה שלו תרמה העובדה שבניגוד לעבר (בשנים 2015-219 בערך), מנהיג הארגון הכללי לא נמצא ברצועת עזה אלא בקטר. רחוק מהעין ומאפשר למנהיג חמאס בעזה לפרוס כנפיים. בעבר הייתה דינמיקה של חילוקי דעות בין מנהיג חמאס הקודם חאלד משעל למנהיג חמאס בעזה הקודם אז הנייה – היא צפה על פני השטח בשאלה אם להסכים להפסקת אש במבצע צוק איתן ב-2014. הפעם לא נראה שיש התנגשות כזו, הנייה עדיין ניהל ומנהל מדוחא את ענייני הרגיעה דרך הטלפון, אבל כן נראה שלעובד תחתיו יש שאיפות גדולות יותר, ואולי בעתיד הם יוכלו להגיע לכדי התנגשות.
טרור: ללכת עם ולהרגיש בלי
ואחרי כל האסתטיקה והפוליטיקה הפנימית – נשארנו עם הפנייה לישראל. קשה לומר שסינוואר נראה שמח אתמול, אבל בהחלט מעודד, מחוזק. ובכל הכנות – יש לו על מה. אחרי חודש ומשהו מתוחים מאוד עם פיגועים קשים חמאס נמצא במקום טוב. הוא משמר את היותו “שומר ירושלים” – גורם שישראל לוקחת בחשבון כשהיא חושבת אם לעשות משהו בעיר העתיקה ובהר הבית – ובמקביל ממשיך ללבות את האש ביהודה ושומרון ובתוך ישראל, כל זה – בלי לשלם על זה כמעט שום מחיר כארגון ובלי לפתוח במערכה כוללת עם ישראל. בנאום של סינוואר הוא העביר היטב את המסר: נמשיך לרקוד על שתי החתונות האלו.