מזל טוב! אבו מאזן פרסם צו לבחירות בשטחים. בפעם הראשונה אחרי 11 שנה יש צו, ואם יהיו בחירות לפרלמנט הפלסטיני במאי הם יקרו לראשונה אחרי 15 שנה. מאז ההודעה הזאת לפני שבועיים קרו שני דברים שמוכרים למי שמצויים יותר בללכת לקלפי – דיבור על דמוקרטיה וכלכלת בחירות.
“זכויות השהידים לפני הקלפיות”
שלוש הפגנות היו ביום שלישי האחרון בגדה ובעזה. על פניו זה לא מרגש כי שתיים מתוכן היו בערך עשרה אנשים שהתקבצו עם מגפון אבל שווה להקשיב בכל זאת למה שנאמר שם.
קבוצה קטנה של גברים לא צעירים התקבצו מול בית משפט השלום בג’נין. לטענתם, מתנהל נגדם משפט במשך 13 שנה כיוון ש”ניצלו את זכותם לחופש הביטוי”. מבין השורות ניתן היה להניח שמדובר באנשים שהביעו תמיכה בחמאס בזמן ההפיכה ב-2007 – ומאז נרדפים משפטית על ידי הרשות הפלסטינית. ציד תומכי חמאס הוא עניין ותיק בגדה אבל הדובר בהפגנה נתן תשובה מעניינת ללמה זה צריך להיפסק דווקא עכשיו. “אנחנו באווירה של פיוס ושל בחירות”, הוא אמר. ויש בזה משהו, אם אבו מאזן נותן לחמאס להשתתף בבחירות בשטחים ואפילו (תיאורטית) לנצח, אז באיזה נימוק עדיין רודפים תומכים שלהם?
בג’נין לא היו היחידים שהשתמשו בבחירות. בעזה עשו את זה באופן הרבה יותר ממשי והניחו קלפיות בהפגנה של משפחות שהידים. עובדה ידועה היא שהרשות הפלסטינית משלמת קצבאות לאסירים ביטחוניים משוחררים ומשפחות שהידים, עובדה פחות ידועה היא שב-2018 ו-2019 אבו מאזן הסיר מרשימת המוטבים כמה מאות אסירים ומשפחות מעזה, בעיקר כאלו המזוהים עם חמאס והג’יהאד האיסלאמי, בתגובה לכישלון תהליך הפיוס עם חמאס. על הקלפיות המזויפות נכתב “חמאס ופתח – איפה זכויות השהידים?”. בשיהאב, האתר של חמאס, הלכו עם זה עוד יותר וכתבו: “זכויות השהידים לפני הקלפיות”.
בהפגנה השלישית השתתפו הרבה יותר מעשרה אנשים והיא התקיימה מול בית המשפט הפלסטיני העליון באל-בירה שליד רמאללה. חברי איגוד עורכי הדין משביתים באופן חלקי כבר שבוע שני ברציפות את בתי המשפט ברשות. למה? אם לצטט את ראשי המחאה, “התערבות של הרשות המבצעת ברשות השופטת”. במילים קצת יותר ברורות, אבו מאזן הפך לאחרונה את המינוי של ראש בית המשפט העליון מזמני לקבוע וביצע שינויים שנוגעים למינויים של שופטים בבתי המשפט.
כל זה היה יכול להיות לא קשור לפוסט הזה, אלמלא טענת המוחים ששינויים כאלו יכולים להתבצע רק באמצעות הפרלמנט הפלסטיני שלא פעיל כבר 13 שנה, מאז הקרע בין חמאס לפתח. אותו פרלמנט בדיוק אמור להיבחר מחדש ולהתחיל לפעול שוב ב-22 במאי.
שלושת האירועים האלה שופכים קצת אור על מה צו נשיאותי אחד לבחירות, שאולי לא יתממשו, יכול לעשות. עם הדיבור על פרלמנט וחגיגה דמוקרטית, אבו מאזן עלול להעיר שדים ולתת רוח גבית לכל מי שמרגיש מופלה או זנוח על ידי הרשות הפלסטינית.
הבעיות של עזה
השבוע האחרון היה מלא בהבטחות של פוליטיקאים גם ברמאללה. קודם שר העבודה של הרשות הפלסטינית, נסרי אבו ג’וש, הודיע על הסכמה בין הממשלה ללשכות המסחר ואיגודי העובדים על העלאת שכר המינימום מ-1,450 ל-1,950 שקלים בחודש. כששאלו תושבים בשכם על ההבטחה הזאת, אחת אמרה ש”קודם יאכפו את שכר המינימום הקיים”. ואכן, לפי המרכז הפלסטיני לסטטיסטיקה, השכר הממוצע הפלסטיני היה טרם הקורונה 1,017 שקלים – פחות מהמינימום בחוק. זה נובע מעבודה בשחור או מעבודות במשרות חלקיות בלבד.
הבטחה שהעסיקה את התקשורת הרבה יותר הייתה גדולה יותר. אפשר לסכם אותה ב”לפתור את הבעיות של עזה”. השתלטות חמאס על הרצועה הביאה לחילופי שלטון מידיים, נתק בין חמאס לרשות וגם לסנקציות כלכליות של אבו מאזן על עזה – בגלל כישלונות פיוס או רצון להפעיל לחץ. התוצאה היא אלפי בני אדם בעזה שהפסיקו לקבל פנסיה או קצבה או משכורת מהרשות הפלסטינית. לדוגמא – פקיד שעבד במשרד הבריאות בעזה ואז חמאס השתלט על הרצועה, יצא לפנסיה מוקדמת מהרשות כדי שלא ילך לעבוד אצל חמאס, ומקבל משכורת חלקית מאז. איש הזרוע הצבאית של הפתח שהיה אמור להיכנס ל”הסכם המבוקשים” כמו מקביליו בגדה ב-2007 ולהפוך לשוטר נשאר בלי עבודה כשחמאס השתלט. וכן, גם אותם משפחות שהידים מהחלק הראשון שהפסיקו לקבל קצבה מאבו מאזן.
לכל אלו, מבטיחים מקרובים לאבו מאזן בימים האחרונים, יהיה פתרון, אולי אפילו בתחילת פברואר. ג’יבריל רג’וב התראיין לטלוויזיה הפלסטינית וסיכם: “יש סבל בעזה ויש תחושות של אפליה. אבו מאזן הגיש לוועד המרכזי של פתח הצעה לפתור את הבעיות האלה והוא מחויב אליה”.
אז למה לאבו מאזן להבטיח? קודם כל כדי להבטיח קולות של אנשי פתח ורשות. לא סתם אנשי שכם במשאל הרחוב דיברו על “העלאת שכר הפקידים” (של הרשות הפלסטינית) ולא על “העלאת שכר העובדים”. מי שייהנה הם הציבור העיקרי שמקבל משכורת מסודרת – הפקידים שעובדים במשרדים ובמנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית. וגם מי שנזנח בעזה על ידי אבו מאזן, באופן אירוני משהו, הם בעיקר אנשי פתח ולא אנשי חמאס.
דבר שני אבו מאזן רוצה להראות לחמאס, ולפלסטינים בכלל, שהוא עושה את כל המאמצים לפיוס לפני הבחירות ואם משהו יכשל וחלילה לא ילכו לקלפי – ברור מי אשם. האפשרות השלישית היא שגם ברמאללה שמעו את הרטוריקה החדשה בהפגנות ופחות התחברו. ה”סוכריות” האלו יכולות לעזור להרגיע את השטח, לתת כסף שימנע מאנשים להפגין ולדבר על דמוקרטיה. בסוף היום הבחירות האלה עוזרות לאבו מאזן רק אם הן מאפשרות יציבות. אם יוכח שהן מביאות את ההפך – מחזקות את חמאס או מייצרות תסיסה – הקלפי תישאר הרחק בדמיון.