דבר נדיר קרה באמצע יולי – הרשות הפלסטינית נכנעה ללחץ ציבורי. הפעם האחרונה שזה קרה הייתה לפני כמעט שנתיים, כשעשרות אלפי אנשים הפגינו נגד חוק ביטוח לאומי. אבל גם הפעם במרכז הסיפור עומד אותו דבר: חוסר אמון בין הציבור להנהגה שלו.
1. בשבע בערב ביום ראשון עמד דובר הממשלה הפלסטינית, מי שבפועל נהיה דובר הקורונה של הרשות, והודיע על עוד הגבלות כדי למנוע את ההתדרדרות במספר החולים והמתים מקורונה בגדה. בין השאר הוחלט על המשך הסגר בערים הגדולות בגדה: שכם, חברון, בית לחם ורמאללה למשך חמישה ימים נוספים. המשמעות היא המשך סגירת החנויות הלא דחופות – כל דבר חוץ מאוכל ובית מרקחת. ביום שני בשש בערב דובר הממשלה שוב הודיע שחנויות קטנות יוחרגו וכן יפתחו. אז מה קרה תוך פחות מ-24 שעות?
2. שעתיים אחרי ההודעה על המגבלות כמה עשרות בני אדם התקבצו בכיכר אבן רושד במרכז חברון. זו לא הייתה נראית כמו הפגנה, יותר כמו אסיפת חברים שמדי פעם מופרעת על ידי צעקות. היו שם בעלי חנויות וסוחרים והתחושה הייתה של חלאס. “סגרנו חודש, סגרנו עוד שמונה ימים, עוד שמונה, עוד שמונה. רוצים להאכיל את הילדים שלנו”. בחברון מתו עד לאותו הרגע כ-20 בני אדם, יותר משני שליש מכלל המתים בגדה. גם מרבית החולים הגיעו ממנה אבל המצב הרפואי כמעט ולא הוזכר שם. הדרישה הייתה או לפתוח את החנויות או לתת כסף לאנשים.
למחרת בצהריי היום זה קרה גם במרכז רמאללה. אולי בגלל השעה ואולי בגלל שהתקשורת הייתה שם יותר כדי לתעד – היו יותר צעקות. “רוצים לחיות!” צרח אחד הסוחרים. שם גם נשמע בקול חזק יותר הטענה שהרשות הפלסטינית עושה איפה ואיפה כשהיא מחליטה אילו מוסדות לסגור ואילו לפתוח. “אתמול התקשר אלינו הוירוס ואמר לנו שהוא לא בבנקים. הוירוס לא בבנקים, הוא רק בחנויות ובמוניות”, אמר אחד מהסוחרים. אלו לא היו ההפגנות הכלכליות הראשונות על רקע הקורונה. כבר באפריל החלו להפגין נהגי המוניות ובשבוע שעבר הם דרשו פיצויים במפגן בבית לחם. הפעם הממשלה הפלסטינית נכנעה.
3. ההפגנות לא אורגנו רשמית על ידי לשכות המסחר בערים – מעיין הנציג של הסוחרים מול הרשות הפלסטינית. לטענת המפגינים בחברון הם אפילו ניסו להביא אותם להפגנה אבל הם סירבו. אבל הפוליטיקה הגדולה בהחלט הייתה מאחורי הקלעים. אחרי ההודעה הראשונה של הממשלה הפלסטינית, כמה מושלי מחוזות ולשכות מסחר החליטו להחריג את עצמם ופרסמו הודעה על כך שהחנויות אצלם דווקא כן יפתחו. מושלי המחוזות הם מינוי ישיר של אבו מאזן ולכן יש להם הרבה כוח ובשטח הם חזקים יותר מהממשלה. עם זאת הרשות הפלסטינית עובדת כרגע בצו חירום שממנה את ראש הממשלה הפלסטיני, מוחמד אשתייה, למנהל הראשי ובעצם לאחראי גם עליהם. אתם מוזמנים לחשוב כמה המושלים אוהבים את המצב הזה. באותו לילה חלק מהמושלים חזרו בהם והיה נראה שראש הממשלה ניצח אבל לא כך היה – האינטרס של המפגינים השתלב יופי עם הדרישה של המושלים והם ניצחו במערכה.
4. בשורה התחתונה הקונפליקט הזה נפתר בקלות יחסית, אבל ההפגנות הקטנות האלו העידו על השבר הכלכלי הגדול שיש ברשות הפלסטינית (כלכלה שדישדה לפני כל זה+חוסר תיאום+קורונה) ובעיקר על התסכול של הרבה מאוד אנשים בציבור שלא סומכים על ההנהגה שלהם שתדאג להם ובכנות – מעדיפים לפתוח את החנות ולחטוף קורונה. בהפגנות לא השתתפו מיליוני אנשים, בקושי מאות, אבל הפעם זה הספיק כדי להלחיץ את הרשות הפלסטינית.