אמה, ספר – 1815
“אמה” זה ספר שחביב עליי אבל זה עדיין ספר שכתבה ג’יין אוסטין. מה שאומר שהוא נידון לעסוק בעניינים זוטרים להחריד כמו מי עושה עיניים למי ולאיזה מסיבת גן הולכים מחר. לאמה וודהאוס בניגוד לאליזבת מ”גאווה ודעה קדומה” או האחיות דאשווד מ”תבונה ורגישות” אין אפילו צרות כלכליות כדי להעמיק את הסיפור. סתם שעמום. למרות היותו הכי קצבי מכל הרומנים של אוסטין הוא עדיין מוגבל לקצב של 1815 ומכיל איזה חמישה מפגשי תה ושלוש ארוחות ערב יותר מדי.
אבל הוא עדיין טוב. מתחת לשמרנות האיומה יש סיפור אהבה שמבוסס על חברות והיכולת לדבר אחד עם השני בפתיחות ואפילו מסר על האפשרויות המוגבלות של נשים בתחילת המאה ה-19. הוכחה שאני לא לבד בחיבה הזו היא שלספר הישן הזה יש כמות מטורפת של אדפטציות למסך. יש הרבה אמה וודהאוס, מ-1995 ועד 2020, מניו דלהי ועד קליפורניה. והגיע הזמן לעשות סדר בכולן*. ראו הוזהרתם: זה כולל ספוילרים למי אוהב את מי בסוף.
*חוץ מהסדרה של 1972 כי ראיתי דקה ממנה ויש דברים שאני לא מאחלת גם לאויבים שלי.
קלולס – סרט, 1995
אחד העיבודים הראשונים הוא אחד המוצלחים שבהם. אמה כאן היא שר הורוביץ (משלנו!), בת 16 מבוורלי הילס. הסביבה הדומה אך שונה מוציאה הומור וקלילות מהספר העתיק הזה. למרות הבדלי הזמן והלאום, אליסיה סילברסטון בתור שר הכי דומה לאמה הספרותית בתהליך שהיא עוברת –היא מתחילה כמישהי עם אופי טוב אבל כזו שנצמדת יותר מדי לחשיבה המעמדית שלה ולומדת להיפתח עם הזמן. מר נייטלי הפך לג’וש האח-החורג-לשעבר שרב איתה בצורה מצוינת. זה עיבוד חופשי מאוד אבל הרוח האוסטינית קיימת כאן וראו ערך הצהרת האהבה המגומגמת של ג’וש בסוף הסרט.
אמה – סרט טלוויזיה, 1996
המחמאה הכי גדולה שאני יכולה לתת לעיבוד הזה הוא שהוא בול כמו הספר. אמה נראית כמו בציורים, המשפטים החזקים בספר הם המשפטים החזקים כאן, הרגעים המשעשעים בדפוס משעשעים גם כאן. החיסרון הכי גדול הוא שזה בול כמו הספר. כשלוקחים את העלילה, הסצינות, הדמויות ומעתיקים אותם כמו שהם למסך זה לא ממש עובד. מארק סטרונג (הוא משחק פה את הבחור הטוב, הידד!) וקייט בקינסייל נותנים עבודה טובה אבל התוצאה קצת אנמית. חוץ מזה שהשאירו שם משפטים מטרידים על פער הגילאים הגדול בין אמה לנייטלי אז אוף.
אמה – סרט, 1996
ייתכן שאני נכנסת כאן לשדה מוקשים. כי כמו שיש דת שלמה שטוענת שקולין פירת’ הוא מר דארסי הנצחי יש כת קיצונית יותר שמאמינה שג’רמי נורת’ם הוא מר נייטלי האידאלי. ובכן לא התחברתי. העלילה נדחסת כי זה בכל זאת סרט ודי ברור שניסו להפוך את הסיפור לקומדיה, אבל בניגוד ל-2020 (ראו בהמשך) לא ממש הצליחו והתוצאה היא שהדמויות מתנהגות בטיפשיות מעצבנת. הסצנות בין אמה למר נייטלי מרגישות כמו דקלום שורות וגווינת’ פלאטרו פשוט לא משכנעת אותי שהיא באמת מתכוונת למה שיוצא לה מהפה.
אמה – מיני-סדרה 2009
האם זה העיבוד הכי טוב? כן. האם אני משוחדת? כן.
אלף, זו האדפטציה הראשונה שראיתי ובית – היא נמשכת ארבע שעות, מה שאומר שבוראים כאן עולם. כל דמות משנית מקבלת זמן מסך ואופי. לרומלה גארי בתור אמה יש הבעות פנים קצת מוזרות אבל היא מצליחה להעביר הכי טוב את התהליך שאמה עוברת ואם אתחיל להשתפך על ג’וני לי מילר כנייטלי אני לא אפסיק. הוא לוקח דמות נוקשה ויש יאמרו אפילו קצת פלקטית בספר וממלא אותה בכנות, ברגישות ובהומור אנגלי. כמובן שכל זה לא היה עובד בלי תסריט טוב מאוד. אחרי שקראתי את הספר שוב וראיתי את הסדרה שוב הופתעתי כמה העלילה לא נצמדת לספר. אירועים הוזזו, סצנות שלמות (יפות מאוד) הומצאו לחלוטין ואפילו ניתן דגש חזק על כלוב הזהב של אמה. אבל זה כל היופי. מצד שני זה עדיין ארבע שעות אז בהחלט חומר למתקדמים.
עאישה – סרט, 2010
בדף הוויקיפדיה באנגלית של הסרט כתוב שהוא מבוסס גם על אמה וגם על קלולס וזה לא מפתיע. עאישה היא בת עשירים מפונקת מניו דלהי שמזכירה מאוד את חברתה מ-1995. יאמר לזכותה של ריאה קאפור שהיא מגלמת את האמה היחידה שבאמת אפשר לשנוא כי היא מניפולטיבית, יהירה ומרוכזת בעצמה להחריד. גם אבאהי דאול עושה תפקיד טוב בתור השותף התמידי למריבות. הבעיה היא שהחלק השני שבו יש צמיחה ושינוי פשוט לא קורה, או לא קורה טוב. המהפך האישיותי נתפר מהר ואז יש המון זמן של קיטש לא ברור. אפילו סצנת גילוי הלב ההדדי שהיא אחת מהיפות בספר וכזו שאני מחכה לה בכל אדפטציה הפכה פה למשהו מוזר כי ניסו לעשות רומיאו ויוליה פלוס סולם.
Emma Approved – סדרת רשת, 2014
כוחו של העיבוד הזה הוא בשני דברים – אחד, במבנה. זו סדרה של 72 סרטונים קצרים בני פחות מ-10 דקות. שתיים, בסיפור הרקע. אמה כאן לא רק שייכת למאה ה-21 אלא גם קצת יותר מבוגרת ובעלת עסק ונייטלי הוא השותף שאחראי על הניהול הכלכלי. זה נותן קצת יותר עומק וריאליזם לעלילה. היוצרים הם אותם יוצרים של lizzie Bennet Diaries ויש כאן הכול – תסריט טוב, דמויות עגולות ומסר הרבה יותר פמיניסטי מאשר בספר. בשלב הזה קצת נמאס לי מאמה הספציפית הזו אבל יש מצב שזה בגלל שראיתי את הסדרה כל כך הרבה פעמים. מומלץ גם לחברים שלכם שלא אוהבים את ג’יין אוסטין.
אמה – סרט, 2020
כתבתי על הסרט ארוכות בעבר אבל בקצרה: הניסיון הכי מובהק והכי מוצלח להדגיש את הצד הקומי בסיפור. מהמוזיקה ועד למשרתים שעומדים ברקע, הכול נועד לעורר גיחוך. באופן מפתיע הרבה מההומור הזה לקוח מהספר ומזכיר כמה עיבודים אחרים התעלמו מהפוטנציאל הזה. זה לא שאין משחק טוב – אנה טיילור ג’וי מביאה פה את היהירות לצד התסכול והכישלונות וג’וני פלין מציג מר נייטלי אמין ורגיש אבל בסוף המטרה היא לומר שבני האדם האלו די טיפשים בסך הכול ושאלו יהיו הצרות של כולנו. הדרמה קצת נדחקת אבל זו גם דרך לקרוא את הסיפור הזה.