בספרו המומלץ מאוד של טרי פראצ’ט “The Truth” וויליאם דה וורד עושה את צעדיו הראשונים בעיתונות וחושב על אמירתו של אביו “השקר כבר רץ מסביב לעולם כשהאמת עוד לא שמה את המגפיים”. זו אמירה על עולם ציני, שקל יותר למכור בו פייק ניוז מאשר את האמת, המורכבת והאפורה לעיתים. אבל בסוף המבצע הזה חשבתי לעצמי שאולי זו דווקא אמירה נאיבית. היא הרי מאשרת שיש דבר כזה אמת ושקר.
והרי אם יש משהו שהתחדד במבצע הזה זה שקרב ב-2021 לא נמדד רק במציאות, אלא גם בסיפור שכל אחד מהצדדים מספר לעצמו ואיזה סיפור יותר חזק. וכקוראת וותיקה של ספרים, אני קובעת שהסיפור של חמאס ממש טוב. הם איימו לקראת סוף חודש רמדאן, כשהיה מסלול התנגשות עם יום ירושלים ומהומות בשער שכם ושייח’ ג’ראח. אז התחילו לטפטף בלוני תבערה ומהומות בגדר. כשראו את התמונות בהר הבית הבטיחו להגן על ירושלים ומימשו בירי לבירה ביום ירושלים. עכשיו, אחרי שבועיים, ישראל מפסיקה לתקוף בעזה בתמורה לוויתורים בעניין ירושלים. מה זה משנה שישראל מכחישה, עצם זה שהטענה נשמעת הגיונית זה כבר הישג.
כמה מנחי לייט-נייט אמריקאים אמרו במהלך המבצע הזה שישראל היא הרעה כי היא החזקה יותר. לא אכנס פה לקישור הלוגי הזה אבל מהצד הצבאי הם צודקים. לישראל יש מערכות הגנה טובות יותר ונשק אווירי ולכן והיא יצאה מהמבצע הזה עם פחות נזק ברכוש ועם פחות הרוגים. בעזה סופרים 232 הרוגים, כמעט 2,000 פצועים ו-1,000 מבנים שנהרסו לחלוטין. 75 אלף בני אדם נעקרו מבתיהם בגלל הפצצות או חשש להפצצות. חמאס יצטרך להתמודד עכשיו עם הציבור העני, הפצוע והעקור שלו עוד יותר אחרי הסבב המורחב הזה. לא סתם חליל אל-חיה, סגנו של סינוואר, יצא ממחבואו שעה לאחר הפסקת האש והבטיח שהם יבנו מחדש את עזה (כולל את ביתו שלו שהופצץ).
אבל הסיפור של ישראל פחות טוב, כי היא הרי נגררה למבצע הזה. לא הגיבה על בלוני תבערה ועל המהומות בגדר, העבירה את המענק הקטרי החודשי בחמישי, שלושה ימים לפני פרוץ המבצע, ורק כשהאזעקה הגיעה לכנסת, הפנתה את האש לעזה. מי שדיבר במשך שבועיים היו מטוסי צה”ל. לא שבדרך כלל מנהיגי ישראל מתייצבים ומספרים לציבור מה המטרות של כל סבב ברצועה, אבל הפעם השתיקה הזו הייתה רועמת במיוחד אל מול הסיפור המסודר של עזה.
הסיפור של חמאס הגיע בזמן קריטי מבחינתו. מאוכזב מהבחירות שבוטלו בשטחים – הוא חיפש דרך אחרת לחזק את כוחו הפוליטי בקרב הציבור, והנה נהיה בלגן בירושלים. בחסות הקרב בעזה, אנשי שלומו בגדה הנהיגו כמה הפגנות בלב הערים בגדה, כולל אלפים ברמאללה, מרחק נסיעה קצר מלשכת אבו מאזן. בדקות שבהן נכנסה לתוקפה הפסקת האש, מאות יצאו ברחבי הגדה לחגוג את הניצחון. בתפילות הבוקר בהר הבית קראו בעד גדודי עז א-דין אל-קסאם ונגד אבו מאזן. והנה הישג פוליטי מוצלח על חשבון הרשות הפלסטינית.
זו הנקודה שהנרטיב הזה עוד יכול להפוך למציאות של ממש. דובר חמאס בירושלים קרא ביום האחרון של המבצע להפוך אותו לאינתיפאדה בירושלים וביהודה ושומרון. בימי הסבב נהרגו יותר מ-15 פלסטינים בתקריות ביטחוניות בגדה: מניסיונות לפיגועים “קשים” של ירי, דרך עימותים במחסומים ועד ירי בטעות של צה”ל בפלסטינים בגלל חשש לפיגוע. האם הגדה תירגע עם עזה או שתמשיך לבעור? זה כבר תלוי ברשות הפלסטינית ובישראל מצד אחד, ובכוח הממשי של חמאס בגדה מצד שני.
פחות מ-10 שעות לכניסתה לתוקף של הפסקת האש, פתרונות אין פה. כמה אפשר לשמוע על מדיניות ארוכת טווח לעזה, אפילו אני כבר התעייפתי. מה שיש זה את התובנה שאי אפשר להסתכל על כל מאבק עם הפלסטינים רק במספרי רקטות והפצצות. מי שעושה את זה עוד יגלה שהקרב האמיתי מוכרע במקומות אחרים מאוד.